גז"ד בעניין חברת "אחים עסילה בע"מ" העוסקת במתן שירותי מטבע

רקע

1.         הנאשם הוא אחד מבין שלושה בעלי המניות הרשומים של חברת "אחים עסילה בע"מ", ומחזיק ב- 20% ממניותיה. החברה עוסקת במתן שירותי מטבע. הנאשם הועמד לדין, ביחד עם החברה עצמה, בעבירה של הלבנת הון, לפי סעיף 3(ב) לחוק איסור הלבנת הון, תש"ס-2000. במסגרת הסדר טיעון, שהוצג לבית המשפט מיד עם הגשת כתב האישום, נמחקה החברה כנאשמת מכתב האישום. הנאשם הודה בעובדות כתב האישום, למעט אלה המתייחסות לחלקה של החברה בפרשה. באשר לעונש, הסכימו הצדדים ביניהם, כי המאשימה תבקש להטיל על הנאשם עונש של מאסר בפועל שלא יעלה על שמונה חודשים, ותקופת המעצר בכלל זה, וכי הנאשם יטען כי העונש שראוי להטיל עליו הוא עונש של שישה חודשי מאסר, שירוצה בעבודות שירות. כמו כן הוסכם על הצדדים כי יוטל על הנאשם מאסר על תנאי. עוד הוסכם, כי יוזמן תסקיר מבחן בעניינו של הנאשם, מבלי שיהיה בעמדת שירות המבחן כדי להשפיע על עמדת המאשימה. בנוסף, הוסכם כי יחולטו 40% מהסכומים הנזכרים בנספח א' לכתב האישום, וכן, כי ייסגר תיק החקירה שנפתח ברשות המיסים בגין הפרשה הנדונה, מחוסר עניין לציבור.

2.         העובדות בהן הודה הנאשם הן אלה:

3.         במהלך שנת 2006 פנה אל הנאשם ד"ר עזמי בשארה, שכיהן אותה עת כחבר כנסת. בשארה ביקש מן הנאשם לסייע לו לקבל לידיו, בישראל, סכומי כסף שהתקבלו בירדן, וסכומים נוספים שאמורים היו להתקבל עבורו, מאחת ממדינות ערב. הנאשם נעתר לבקשה, ופנה לחלפן ירדני, עימו הייתה לו היכרות מוקדמת. בשארה ביקש להסתיר את העובדה כי הכספים מיועדים עבורו. על פי דרישתו, עדכן הנאשם את החלפן הירדני, כי עתיד להגיע אליו שליח עם כסף מזומן המיועד לנאשם, וביקש ממנו, כפי שהורה לו בשארה לעשות, שלא לשאול את השליח לפרטיו האישיים, ולא לשאול דבר אודות שולחיו ואודות מקור הכסף.

4.         הנאשם והחלפן הירדני סיכמו ביניהם על דפוס פעולה הקרוי "העמדת נכסים": כספיהם של לקוחות המעוניינים להעביר כספים לירדן באמצעות "אחים עסילה בע"מ", יישארו בידיו של הנאשם, ובתמורה, יעמיד החלפן הירדני לרשות הלקוחות הללו, או מי מטעמם, אותו סכום בדינרים ירדניים, מתוך הכספים שהתקבלו בידיו מן השליח, ואשר היו מיועדים למעשה לח"כ בשארה.

5.         בשארה עדכן את הנאשם אודות סכומי הכסף אותם הוא צפוי לקבל בירדן. לאחר קבלת העדכון, היה הנאשם מאמת אצל החלפן הירדני את גובה הסכום שהופקד אצלו, ומעבירו לבשארה, מתוך כספי הלקוחות שהותיר בידיו.

6.         בדרך זו, במהלך השנים 2006-2007, העביר הנאשם לבשארה סכום כולל של 390,000$, או שווה ערך בשקלים. לפי בקשתו של בשארה, בוצעו כל ההעברות בשטרות כסף, שנמסרו ישירות לידיו של בשארה על ידי הנאשם. מדי פעם, כאשר רצה לקבל את הכסף בשקלים, הודיע בשארה לנאשם, במילות קוד, כי הוא מעוניין "לקבל את הספרים בעברית".

7.         כתב האישום מפרט 7 פעולות של העברת כספים בדרך המתוארת, אשר אירעו במהלך התקופה הנ"ל, ואשר הסכומים המצטברים בגינן עולים לסכום הכולל האמור לעיל.

8.         תכלית מעשיו של הנאשם ברכוש הייתה למנוע דיווח, כמתחייב לפי חוק איסור הלבנת הון, ולפיכך מבססות פעולותיו עבירה לפי סעיף 3(ב) לחוק הנ"ל, בביצועה הודה הנאשם.

חוק איסור הלבנת הון

9.         החוק, שנחקק בשנת 2000, נועד למנוע שימוש במערכת הפיננסית החוקית לשם הטמעת רכוש, שמקורו בפעילות עבריינית, בתוך רכוש הנושא אופי חוקי ותמים, באופן שלא ניתן יהיה עוד לשחזר את מקורו העברייני (הצעת חוק איסור הלבנת הון, תשנ"ט-1999, ה"ח 420). כדי לטפל בתופעה של הלבנת הון, עיצב המחוקק שני מכשירים. האחד, הוגדרו עבירות פליליות חדשות, הקובעות מהם המעשים שייחשבו הלבנת הון. האחר, והוא לב החוק, הוקם מנגנון דיווח, המטיל חובה על נותני שירותים פיננסיים למיניהם, לדווח על פעולות פיננסיות שונות המבוצעות בידי לקוחותיהם. החוק הקים מערך פיקוח ובקרה לשם יישום החוק ואיסוף המידע המדווח, ובראשו הרשות לאיסור הלבנת הון. תכליתה של חובת הדיווח ברורה, והיא לאפשר לרשויות להתחקות אחר פעילות עבריינית, המניבה רווחים כספיים, ולמנוע הטמעתם של כספים אלה במערכת הפיננסית החוקית. עיקרי חובות הדיווח קבועים בהוראת סעיף 7 לחוק ובצו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים של תאגידים בנקאיים), תשס"א-2001, שהוציא מלפניו נגיד בנק ישראל, מכוח סמכותו הקבועה בסעיף 7 הנ"ל. צו זה מתייחס, על פי שמו, לתאגידים בנקאיים. צו מקביל הוצא על ידי שר האוצר, בשנת 2002, ביחס לנותני שירותי מטבע, אשר הוראות סעיף 7 לחוק הוחלו, בין היתר, גם עליהם, על פי התוספת השלישית לחוק, והוא זה החל על הנאשם ועסקו (צו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים של נותני שירותי מטבע), תשס"ב-2002). הוראת סעיף 9 לחוק קובעת חובת דיווח על הכנסת כספים לישראל והוצאתם ממנה, מעל לסכומי כסף מסוימים.

10.       אשר לעבירות הפליליות, אלה החמורות קבועות בהוראות סעיף 3(א) ו-3(ב) לחוק. הוראת סעיף 3(א) לחוק קובעת עבירה של עשיית פעולה ב"רכוש אסור", במטרה להסתיר או להסוות את מקורו. "רכוש אסור" הוא רכוש שמקורו בעבירה, רכוש ששימש לביצוע עבירה או רכוש שאיפשר ביצוע עבירה. העבריין צריך אם כן להיות מודע לטיבו של הרכוש, ובנוסף, תכלית מעשיו צריכה להיות הסוואת מקורו של הרכוש. לפנינו, אם כן, עבירת מטרה. אשר לסעיף 3(ב), בו הודה הנאשם, המעשה האסור הוא עשיית פעולה ברכוש, לאו דווקא רכוש אסור (ע"א 9796/03 שם טוב נ. מדינת ישראל, פ"ד נט(5), 397), או מסירת מידע כוזב, והכל במטרה שלא יהיה דיווח לפי הוראות סעיפים 7 ו-9 לחוק. גם עבירה זו הינה, אם כך, עבירת מטרה. שתי העבירות נושאות עימן עונש מירבי זהה, של 10 שנות מאסר.

11.       בעוד שהעבירה לפי החלופה הראשונה, סעיף 3(א), עוסקת ברכוש שנעברה בו עבירת מקור (כלומר, עבירה מן העבירות המפורטות בתוספת הראשונה, כגון, סחר בסמים, סחר בנשק, מימון טרור, ארגון פשיעה, וכו'), ובמטרה להסוותו, הרי שהעבירה לפי החלופה השנייה, סעיף 3(ב), עניינה במטרה לסכל את יישום חוק איסור הלבנת הון גופו, וכדברי בית המשפט העליון בפרשת אדר (בש"פ 1542/04 מדינת ישראל נ. אדר, פ"ד נח(3) 613):

"ליבתו של החוק ... היא בהוראת סעיף 3(א). במקום זה מקבע החוק את האיסור העיקרי שבו, וסביבו של אותו איסור סובבות הולכות שאר הוראות החוק. הוראת סעיף 3(ב) שלחוק מהווה, על פי תכליתה, חגורת ביטחון הסובבת את ההוראה העיקרית שבסעיף 3(א). המבקש להלבין הון שהושג בעבירה - לרבות הון ששימש לביצוע עבירה או הון שאיפשר ביצוע עבירה - יעשה כל אשר ביכולתו כדי להסתיר את מעשיו מפני הרשויות. דרכו זו של העבריין מבקשת הוראת סעיף 3(ב) לשבש. מכאן חובת הדיווח המוטלת על תאגידים בנקאיים, כהוראת סעיף 7 לחוק, וקביעת עבירה למי שעושה פעולה ברכוש במטרה לסכל דיווח לפי סעיף 7 (או כדי לגרום לדיווח בלתי נכון)" (שם, בעמ' 620).

12.       תכלית זו היא שהביאה את בית המשפט העליון, בפסק הדין בפרשת שם טוב הנ"ל, למסקנה כי ה"רכוש" המדובר בהוראת סעיף 3(ב) לחוק, להבדיל מזה המדובר בהוראת סעיף 3(א) לחוק, הוא כל רכוש, ולאו דווקא רכוש שמקורו בעבירה מן העבירות המנויות בתוספת הראשונה לחוק. בפסק דין זה, ראתה כב' השופטת חיות להעיר, כי לנוכח הפרשנות הרחבה למונח "רכוש", נוצרת תוצאה לא רצויה, ולפיה העונש על פי שתי החלופות הוא עונש זהה, בעוד שהעבירה לפי הוראת סעיף 3(ב) לחוק נועדה לשמש "חגורת בטחון" בלבד לקיום חובות הדיווח הקבועות בחוק. תחושת אי הנחת מתגברת, כך מעירה כב' השופטת חיות, לנוכח העבירה הקבועה בסעיף 10 לחוק, שעניינה אי מילוי חובת דיווח בניגוד לסעיף 9 לחוק, ואשר העונש הצפוי בגינה הוא שישה חודשי מאסר בלבד. לדבריה, פער זה אינו מוצדק, גם אם העבירה לפי סעיף 3(ב) היא עבירת מטרה, בעוד שהעבירה לפי סעיף 10 מתאפיינת במודעות בלבד.

13.       ואכן, ביום 16.7.07 עברה בכנסת, בקריאה ראשונה, הצעת חוק ממשלתית, שתכליתה ליצור מדרג ענישה בין העבירה הקבועה בהוראת סעיף 3(א) לחוק, לבין זו הקבועה בהוראת סעיף 3(ב) לחוק (הצעת חוק איסור הלבנת הון (תיקון מס' 7), תשס"ז-2007), הצעות חוק ממשלה- 319, עמ' 748). על פי ההצעה, במקום העבירה האחת הקבועה בהוראת סעיף 3(ב), ואשר דינה עשר שנות מאסר, תקבענה שלוש עבירות. האחת, במתכונת העבירה הקבועה היום, ולפיה עשיית פעולה ברכוש - כל רכוש, לאו דווקא רכוש אסור -  או מסירת מידע כוזב, במטרה שלא יהיה דיווח, דינה חמש שנות מאסר. העבירה השנייה, מסירת מידע כוזב לגבי רכוש אסור, דינה עשר שנות מאסר. ואילו השלישית הינה גרסה מוחמרת של החלופה הראשונה, היינו, עשיית פעולה ברכוש כלשהו, או מסירת מידע כוזב, והכל במטרה שלא יהיה דיווח, בנסיבות מחמירות, כגון: זהות עושה העבירה, היקף הסכומים, טיב הרכוש בו נעברה העבירה, משך הזמן בו נעברה העבירה, טובת ההנאה שהפיק העבריין, ומורכבות ביצוע העבירה. במקרה זה יעמוד העונש המירבי על שבע שנות מאסר.

14.       עינינו הרואות, גם לאחר שיתקבל התיקון המוצע, וככל שיתקבל, נותרת בעינה העמדה, כי עבירה לפי סעיף 3(ב) הינה עבירה מסוג פשע, ואין היא עבירה טכנית של אי דיווח. אין תימה בכך, שהרי תכליתן של העבירות המפורטות בהצעת החוק האמורה נותרה כשהייתה: הבטחת שקיפות מירבית של הפעילות הפיננסית המבוצעת על ידי נותני שירותים פיננסיים למיניהם. בדרך זו ניתן להתחקות אחר עקבותיהם של מלביני הון, להגיע באמצעותם לעבריינים עצמם, ולהקשות עליהם את פעילותם העבריינית. סיכול מכוון של הדיווח משמעותו פגיעה ביסוד תכליתו של החוק והוא אינו יכול להיחשב למעשה בעל משמעות טכנית בלבד. הוראת סעיף 7 לחוק        מופנית כלפי הפעולות העיקריות של הלבנת הון, של הטמעת כספים "בלתי חוקיים" במערכת הפיננסית הלגיטימית. חובות הדיווח הקבועות בהוראה זו באות למנוע פעולות אלה, והעבירות הקבועות בהוראת סעיף 3 נועדו לאכוף את מילוי החובות. יחד עם זאת, נראה כי הגישה המוצעת, כפי שגובשה בהצעת החוק, משקפת בצורה מדויקת יותר את מדרג החומרה הראוי, על ידי יצירת אבחנה בין מי שעושה כדי למנוע דיווח על פעולה בכל רכוש, יהא מקורו אשר יהא, לבין מי שעושה זאת ביודעין לגבי רכוש אסור, ולבין מי שפועל כדי למנוע דיווח לגבי כל רכוש, אולם עושה זאת בנסיבות מחמירות.

15.       עתה, משעומדת לנגד עינינו תכלית החוק, ובפרט תכלית העבירה בה הורשע הנאשם, נפנה לדון בעניינו של הנאשם.

מעשיו של הנאשם: שיקולים לחומרה